רישום הבית המשותף וזכויות רוכשי דירות 

בתביעה לפיצוי כספי בגין איחור המוכרת ברישום הבית המשותף וזכויות הדיירים בטאבו, כאשר התובעת הראתה מאמץ רציף ובלתי מזניח לביצוע הרישום וכאשר היו נסיבות חיצוניות מעכבות שאינן תלויות במוכרת, המועד החוזי לסיום הרישום הוא מחייב, אך על רוכשי הדירות להוכיח את יסוד הנזק על מנת שתתקבל תביעתם לפיצוי כספי.

התובעים – רוכשי דירות בבניין שבנייתו הסתיימה, הגישו נגד הנתבעת – חברה קבלנית, תביעה בגין הפרת הסכמי מכר דירותיהם, משום שלא נרשמו במועד החוזי הבית המשותף וזכויותיהם בדירותיהם.
על פי הסכמי המכר, חייבת היתה התובעת לרשום את הזכויות בתוך 36 חודשים ממועד מסירת הדירות.  המועדים חלפו ולכן, טענו התובעים, שאי הרישום בטאבו במועד החוזי מהווה הפרת ההסכם ע"י הנתבעת ולכן עליה לפצות את התובעים פיצוי כספי בגין ההפרה, בשיעור 10% מהתמורה של כל חוזה, ככתוב בהסכמי המכר.
התובעים טענו שאי רישום דירותיהם גרם להם לפגיעה כלכלית, העדר יכולת או קושי למכור את דירותיהם, טרדה ואי נוחות כתוצאה מעיכוב שאינו סביר בביצוע הרישום.
עוד טרם שהוגש כתב ההגנה הסתיימו הליכי הרישום של הבית המשותף ושל זכויות הרוכשים בדירותיהם.
הנתבעת טענה בהגנתה להליכי רישום שאינם כבסטנדרט הרגיל, אלו קשים יותר מאחר שהיתה מעורבת ברישום רשות הפיתוח שבמינהל מקרקעי ישראל שבמועדים אלו הפך להיות רשות מקרקעי ישראל ולפיכך חלה עצירה בפעילות הרשות דבר שגרם לעיכובים בסיום הרישומים.  כמו כן טענה התובעת שלתובעים לא נגרם כל נזק שהוא ולכן אין הם זכאים לפיצוי כלשהו.
בית המשפט פסק כי העובדה שמדובר בעסקת מקרקעין וברישום הכרוך ברשויות וגורמים חיצוניים, שיקול "הזמן הסביר" הינו בעל חשיבות. זמן סביר אינו זמן סטטי מוגדר, אלא הינו זמן המשתנה לפי נסיבות המקרה, לרבות, התפתחויות המתרחשות לאחר חתימת החוזה ועקב התנהגותם של הצדדים עצמם.
למועד מסירת הדירות חשיבות רבה, בפרט מועד מסירת הדירה האחרונה, כאשר ממנו ייגזרו המועדים לביצוע הרישומים בטאבו.
מתוך הראיות, מצא בית המשפט כי האיחור המשמעותי ביותר שגרם לעיכובים ברישום היה בקצב המצאת האישורים לרישום אותו היה על כל אחד מרוכשי הדירות להביא.
יחד עם זאת, משנקבע מועד חוזי לסיום ביצוע הרישומים, אין רלוונטי מושג "הזמן הסביר" כי מדובר במועד חוזי ברור ומוגדר. לכן, הנתבעת הפרה את חובתה לעניין מועדי הרישום. אין מדובר ב"הפרה יסודית" של הסכמי המכר כיוון שבחוזים לא נקבע לעניין הרישום שמדובר בתנאי יסודי או שהפרה זו תהווה הפרה יסודית.
מדובר בהפרה רגילה, שתוקנה, היא אינה בוטה או יסודית, ניכר שהתובעת לא הזניחה את עניין הרישום והיתה תלויה בנסיבות שאינן תלויות בה.
האם הוכח נזק לתובעים? מכיוון שמדובר בטיפול רצוף שהושלם במהלך ההליך המשפטי, יחול הכלל לפיו על התובעים הרוכשים מוטל הנטל להוכיח שאכן נגרמו נזקים ומהו היקפם.
התובעים לא הוכיחו, מלבד ההפרה עצמה כי נגרם להם נזק כלשהו, לכל אחד מהם, כתוצאה מההפרה. כי נתקלו בקשיים או בהעדר יכולת למכור את הדירה.  בפועל היו שמכרו את דירתם ללא הפסד כספי (ואף בשבח ניכר) כתוצאה מהעיכוב ברישום.
כיוון שמדובר בתביעה לפיצוי כספי גרידא, לא בתביעה לפיצוי בגין ביטול הסכם, אין לקבל את הדרישה לפיצוי, בלא הוכחת נזק.  התביעה נדחתה.

תא (ת"א) 48498-01-14

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s