הוצאות פיתוח – תשלום משתכנים

סעיף בהסכם לפיו התחייבו המשתכנים לשלם כל סכום שיידרש ע"י הרשויות השונות הינו סעיף כללי ואין הוראתו יכולה לבוא במקום הוראה ספציפית לתשלום כלשהו שנכללה במפורש בהסכם.

אגודה שיתופית (המשיבה בערעור) יזמה בשיתוף עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הקמת שכונת הרחבה. לפי מתווה ההקמה, המשתכנים לא יתנו כל תמורה עבור הקרקע אלא יממנו את עבודות הפיתוח של מגרשיהם ותשלומיהם יועברו מהמשיבה למשרד השיכון. עלות הפיתוח הוערכה עבור כל מגרש בסך של 127,600 ₪.

המשיבה החלה לשווק את המגרשים בנקבה בסכום עלות פיתוח של 120,000 ₪, בהמשך דרשה סך נוסף של 7,600 ₪ על מנת להשלים את עלות הפיתוח. באין פירעון תבעה המשיבה את הסכומים בבית המשפט שקבל את התביעה במלואה.

בית המשפט המחוזי אשר דן בערעור המתיישבים קבע כי מקור החיוב עליו נסמכת המשיבה הוא בחוזה ונספח תשלומים שנחתמו עם כל משתכן. אלו נקבו בסכום מדויק של 120,000 ₪. לכן, אין על המשתכן לשלם למעלה מהסכום הנ"ל הנקוב בו.

המשתכנים לא היו מודעים לנסיבות של קיום חישובים וסכומים אחרים מלבד הסכום הנ"ל הנקוב בהסכם. לא היתה להם כל אינדיקציה לדעת כי מדובר בסכום אומדני העלול להשתנות בעתיד.

סעיף בהסכם לפיו התחייבו המשתכנים לשלם כל סכום שיידרש ע"י הרשויות השונות הינו סעיף כללי ואין הוראתו יכולה לבוא במקום הוראה ספציפית שנכללה במפורש בהסכם, זו שקבעה במפורש ובמדויק מהו הסכום אותו חייב המשתכן לשלם עבור עלות הפיתוח.

לכן, הערעור התקבל והמשתכנים אינם חייבים להשלים את הסך של 7,600 ₪.

עא (נצ') 57271-05-17

החלטת וועדת הערר הינה סופית ועל הוועדה המקומית לכבדה כלשונה ולחתום על היתר הבניה.

העותרת, חברה קבלנית לבניה הגישה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בקשה למתן היתר בניה לבניית יחידות דיור ובהן דיור מוגן וכן מרתף חניה לדיור המוגן מתחת לשצ"פ. הבקשה אושרה בכפוף לשינויים ולחתימת הסכם עם העיריה להסדרת זכות השימוש מתחת לשצ"פ, שיאושר על ידי מועצת העיר. ההסכם לא נחתם, העותרת בקשה הארכת מועד לחתימתו, הבקשה נדחתה והעותרת הגישה ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה.

וועדת הערר קבלה את הערר בחלקו ובהחלטתה הורתה על הארכת תוקף החלטת הוועדה המקומית. וועדת הערר קבעה כי ההסכם לא יהיה תנאי לקבלת ההיתר אלא יהיה חלק מתנאי ההיתר שיינתן.

בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים, החליט בית המשפט כי החלטת וועדת הערר הינה מפורשת, בהירה וחדה לפיה, מחויבת הוועדה המקומית לאשר את היתר הבנייה. לוועדת הערר קנויה סמכות לדחות את עמדת הוועדה המקומית בהתאם לסעיף 12ב לחוק התכנון והבנייה. לכן, החלטת וועדת הערר הינה סופית, חלוטה, ויש לכבדה כלשונה.

בית המשפט קבל את העתירה, הורה על הארכת תוקף היתר הבניה ללא צורך בחידוש אישורי הרשויות המקצועיות והורה לוועדה המקומית לחתום על היתר הבניה ולהמציאו לידי העותרת.

עתמ (מרכז) 20843-02-17

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s